1. המשיבים 1 ו-2 (להלן:
"המשיבים" או
"החייבים") הגישו ביום 14.11.01 בקשה לבית המשפט לצו כינוס והכרזה לפשיטת רגל. בהמשך, ביום 7.9.04 הגישו המשיבים בקשה לאישור הסדר נושים (להלן:
"הסדר הנושים"), הכרזתם כפושטי רגל ומתן הפטר חלוט, בהתאם לסעיף 69 לפק' פשיטת הרגל נוסח חדש, התש"ם-1980 (להלן:
"הפקודה").
2. טרם הגשת ההסדר, מינה בית המשפט את עו"ד יוסף פרלוב, כמנהל מיוחד לבדיקת הוכחות החוב (להלן:
"המנהל המיוחד"). המנהל המיוחד בדק את הוכחות החוב ואישרן.
3. המבקש, (להלן:
"הבנק"), נמנה על נושי המשיבים, אך לא היתה מונחת לפני המנהל המיוחד הוכחת חוב מטעמו ובהכרח לא נבדקה ולא נכללה במסגרת הסדר הנושים.
4. הסדר הנושים זכה לאישור של 100% הנושים אשר הוכחת החוב שלהם הובאה למנהל המיוחד ואושרה על ידו.
5. בהמשך, הובאה הבקשה לאישור הסדר נושים לפני בית המשפט, כב' השופט אלטוביה מגן, אשר בהחלטתו מיום 15.8.05 אישר את הסדר הנושים וקבע כי הפטר ינתן לאחר ביצוע ההסדר.
6. ביום 29.9.05, הודיע נציג הכנ"ר, במכתבו למשיבים, כי הם עמדו בתנאי הסדר הנושים. בעקבות זאת הגיש בא כוח החייבים הודעה לבית המשפט בדבר ביצוע הסדר הנושים ובקשה למתן צו הפטר חלוט. לבקשה צורף גם תסקיר הכנ"ר. בית המשפט, כב' הרשם גלדשטין, הורה על קיום דיון לפניו ביום 30.11.05. הכנ"ר שלח זימון לדיון לכלל הנושים של החייבים, כפי שצויינו בבקשה לפשיטת רגל ובכלל אלה גם הבנק.
7. לדיון בבקשה, ביום 30.11.05, התייצב גם נציג הבנק. לדברי בא כוח הבנק בדיון, הגיש הבנק הוכחת חוב אשר לא נבדקה על ידי המנהל המיוחד ולפיכך ביקש שבית המשפט לא יעתר לבקשה. בהחלטת בית משפט מאותו יום (כב' השופט גלדשטין), נקבע כי מאחר שאין באפשרות בית המשפט לבדוק את טענות הבנק, על הצדדים לערוך בירור עובדתי ולהודיע תוך 7 ימים אם יש מקום ליתן הפטר או שיש צורך בדיון נוסף (להלן:
"ההחלטה").
8. החייבים הגישו ביום 15.12.05 הודעה לבית המשפט לפיה לאור בירור שערכו, לא הוגשה הוכחת חוב על ידי הבנק. בהודעה נאמר כי הוכחת החוב לה טוען הבנק אינה חתומה בחותמת התקבל של הכנ"ר והיא אף לא מופיעה ברישומי הכנ"ר. לפיכך התבקש בית המשפט לדחות את הסתייגות הכנ"ר וליתן את ההפטר.
9. בשלב מסויים, סברו החייבים כי ניתן להסתפק באישור הסדר הנושים ולא נדרש הפטר, שכן לטעמם תוצאות ההפטר זהות להסדר הנושים שכבר אושר. לפיכך ביקשו למחוק את בקשתם למתן הפטר וכן ביקשו את חתימת בית המשפט על הפסיקתא שצורפה לבקשה. הכנ"ר הסכים לבקשה. הבקשה הובאה לעיונו של כב' השופט גלדשטין אשר ביום 20.1.06 נעתר לה והורה:
"כמבוקש, פסיקתא נחתמה במקביל". בעת ובעונה אחת נחתמה הפסיקתא, אשר במסגרתה אושרר האישור שניתן להסדר הנושים, דהיינו בוטלו כל החובות של המשיבים עד למתן צו הכינוס (להלן:
"הפסיקתא").
10. בחלוף מספר חודשים לאחר מתן הפסיקתא, הגיש הבנק בקשה לביטול הפסיקתא. לעמדת הבנק, הפסיקתא וכן הבקשה של החייבים למשוך את בקשתם להפטר, לא הובאו לידיעתו, כי היה מקום ליתן לו את יומו בבית המשפט, במיוחד שעה שהגיש הסתייגות תוך המועד שקבע כב' השופט גלדשטין בהחלטה כאמור בסעיף 7 לעיל. בהקשר זה מפנה בא כוח הבנק, בין היתר, להודעה שהוגשה מטעמו ביום 8.12.05 על נספחיה ממנה עולה, לטעמו של בא כוח הבנק, כי תביעת החוב הוגשה במועד שכן נשלחה בדואר רשום ביום 1.7.02 למשרד הכנ"ר. ב"כ הבנק גם מצביע על החוב הניכר שיש למרשו נגד החייבים.
החייבים מתנגדים לבקשה. לטעמי בא כוח החייבים, עסקינן ב"מעשה עשוי", אין עילה לבטל את הפסיקתא, במיוחד נכון הדבר שעה שהבנק לא תמך את בקשתו בתצהיר. הכנ"ר מצטרף לעמדת בא כוח החייבים.
11. בבית המשפט התקיים דיון במהלכו חזר כל אחד מהצדדים על טענותיו. במסגרת הדיון הבהירה באת כוח הכנ"ר שלאחר בדיקה במשרדי הכנ"ר, התברר שאין אישור שהוכחת החוב של הבנק התקבלה.
12. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את המסמכים השונים, הגעתי לידי מסקנה שאין בידי להעתר לבקשה.
הבנק לא השכיל להמציא לבית המשפט אסמכתא מהימנה לפיה הוכחת החוב מטעמו אכן הומצאה לכנ"ר. לדעתי, אין במכתב עליו נסמך ב"כ הבנק, מיום 1.7.02 שנשלח לכנ"ר לו צורפה הוכחת החוב של הבנק כדי סיפק. המכתב נשלח בדואר רשום ואף צורף לבקשה העתק אישור קבלת דבר דואר רשום לפיו כביכול נמסר המכתב ליעדו ביום 2.7.02, אך לא צורף אישור חתום על ידי מקבל דבר הדואר הרשום, דהיינו הכנ"ר, אישור שנדרש להוכחה שאכן המכתב התקבל אצל הכנ"ר. זאת ועוד, בסעיף 2 למכתב עולה כי ב"כ הבנק ביקש ממשרד הכנ"ר לשלוח בחוזר העתק של תביעת החוב שהתקבלה אצל הכנ"ר. אין חולק כי ברשותו של ב"כ הבנק אין העתק מאושר ע"י הכנ"ר כי המכתב והוכחת החוב שצורפה לו התקבלו. בנסיבות אלה שומה היה על ב"כ הבנק לברר פשר אי קבלת העתק הוכחת החוב שהיתה אמורה להתקבל אצל הכנ"ר. בנוסף, הכנ"ר אישר בדיון כי הוכחת החוב לא התקבלה בידו, דבר שיש בו כדי לחזק את המסקנה שאכן המכתב לא נמסר ליעדו.
די בכל האמור כדי לקבוע שלא הוגשה הוכחת חוב כדין, נימוק המהווה גם טעם לדחית הבקשה.
מעבר לדרוש,
הסדר נושים אושר ביום 15.8.05, עם מתן ההחלטה של כב' השופט אלטוביה שאישרה את ההסדר. לכן היה על הבנק להגיש השגה על ההחלטה האמורה תוך המועד הקבוע בחוק, אם סבר שנפל בה פגם. הבקשה שלפני הוגשה 9 חודשים לאחר מתן ההחלטה האמורה, מבלי שהתבקשה הארכת מועד אשר נדרש בנסיבות הענין, וגם בכך נימוק כדי לדחות את הבקשה.
אין בידי לקבל את טענת ב"כ הבנק כי ההסדר אושר רק באופן מותנה, שכן הדבר אינו מתיישב עם האמור בהחלטת כב' השופט אלטוביה המאשרת את ההסדר ללא תנאי. אין בעובדה שבשולי ההחלטה נקבע שהפטר ינתן לאחר ביצוע ההסדר, כדי לאיין את תוקפו של הסדר הנושים שאושר. גם אין כל התנייה בהחלטה בדבר אישור הסדר הנושים, כפי שהדבר נקבע מידי פעם, עת שבית המשפט סבור שיש להתנות הסדר נושים בתנאים כלשהם, דבר שלא הותנה בהסדר הנושים נשוא הבקשה.
נפל לטעמי פגם בבקשה שמונחת לפני גם מחמת שהתבקש ביטול "הפסיקתא" בלבד שעה שהיה מקום לבקש גם ובעיקר את ביטול ההחלטה המאשרת את הסדר הנושים. הפסיקתא משקפת רק את ההחלטה, אין בה כדי לשנות מהותית את האישור עצמו. לפיכך, גם אם היתה מבוטלת הפסיקתא, כמבוקש על ידי הבנק, לא היה בכך כדי לשנות את התוצאה הסופית, דהיינו שהסדר הנושים היה עומד בתוקפו.